<h1>השלמה — חולין</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[חולין קל"ב ע"א] והלכתא כרב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים. גרסינן במסכת בכורות בפרק יש בכור לנחלה [מ"ז ע"ב] אמר ר' שמעון בן לקיש כהן שמת והניח בן חלל, אם מת האב תוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו, שלא זכה האב בפדיונו, מת לאחר שלשים יום פטור הבן מלפדות את עצמו, כבר [זכה האב בפדיונו]... מר סבר.0...
<h2>דף יב.</h2>
[חולין ע"ד ע"ב] אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא לא הלכו בו אלא על עסקי אכילה בלבד, למעוטי רובעו וחורש בו. איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה, כיון דאמרי רבנן שחיטת אמו מטהרתו בשרא בדיקולא הוא, או דילמא כיון דרהיט ואזיל רהיט ואתי שה קרינא ביה. מר זוטרא אמר אין פודין בו, רב אשי אמר פודין בו. פירוש ואע"פ שאינו שויו, אבל בשויו אפילו ברישא דרפקא פודין. והלכתא כרב אשי דבתרא הוא.
<h2>דף יז.</h2>
הרב אלפסי פסק כר' יהודה בפרדות [דרבי] יהודה ספוקי מספקא ליה. ולקמן [ע"ב] נמי אמרינן בין לר' אליעזר בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא. הלכך פרד [עם האם] אסור, דדילמא חוששין. וכל מיני פרדות לאו אחת הן אלא אסורות זו עם זו [דדילמא] חוששין לזרע האב, ואינן מותרות אלא אם כן אמותיהן ממין אחד ואביהן [ממין אחד]. אותו ואת בנו נוהג בזכרים לאיסור ולא למלקות. ואולי מה שכתב הרב אלפסי דליתה לדחנניא הכי קא אמר, מאי דקא אמר חנניא דפשיטא ליה דחוששין לזרע האב ליתה, אלא ספוקי מספקא ליה. אלא שהיה לו לרב ז"ל לפרש ולא לסתום.
<h2>דף לז:</h2>
[חולין נ"ב ע"ב] תנן התם [אהלות פ"ב מ"ג] כמה (חסר רוב השדרה) [חסרון בשדרה] בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת. אוקימנא חוליא בלא צלע, ומשכחת לה בשלהי כפלי. ואע"ג דהאי אוקימתא לשמואל הוא דקא אמר נעקרה צלע מעיקרה טרפה, ולא קיימא לן כותיה אלא כבן זכאי ור' יוחנן, אפילו הכי בחוליא בלא צלע לא אשכחן דפליגי. וכיון דשמואל סבר ליה חד חוליא בלא צלע טרפה, ולא אשכחן מאן דפליג עלה בהא הלכתא כותיה. ויש לומר דהא דאמר נעקרה צלע מעיקרה טרפה, צלע וחצי חוליא קאמר.
[חולין נ"ז ע"ב] ובגולגולת [אהלות פ"ב מ"ג] בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות. ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה. איכא מאן דאמר שמואל לא קאי אלא אחסרון בשדרה אבל בחסרון הגולגולת אינה טרפה, ומסייעיה מההיא דריש פרקין [מ"ב ע"ב] דאמרינן והא איכא כמה חסרון בשדרה ומשני המסס ובית הכוסות דקא חשבת להו בתרתי חשיב להו בחדא, דאם כן דאגולגולת נמי קאי וכן לטרפה, מאי שני, הוו להו תרי. ולאו מילתא היא, דודאי אגולגולת נמי קאי, חדא דהא כדי שינטל מן החי וימות קא אמר אלמא אינו יכול לחיות. ועוד דהא תניא הגולגולת שיש בו נקב אחד ארוך אפילו יש בו נקבים הרבה מצטרפין לכמלא מקדח. אמר רבי יוסף בן המשלם מעשה (בעין כל) [בעינבול] באחד שנפחתה גולגולת שלו הטיל עליה רופא חדוק של קרויה וחיתה. אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראייה ימות החמה הוו וכיון שנכנס בצינה מיד מת. אלא אינו יכול לחיות, וכיון דאינו יכול לחיות ודאי טרפה הוי. וההיא דריש פרקין הכי קא אמר כיון דהמסס ובית הכוסות חשבינן בחדא אע"ג דלא שוו (בסייעוהו) [בשיעורייהו]. ואפשר שטרפות הגולגולת אינו (לא) [אלא] מפני הקרום שסופו לינקב, ובכלל ניקב קרום של מוח הוה, וכן נתמרך או נתמסמס מוח הראש או מוח השדרה טרפה [מ"ה ע"ב], ולא קא חשיב להו במתניתין גבי טרפות, לפי שהם בכלל ניקב קרום של מוח ובכלל נפסק חוט השדרה. וגרסינן במסכת בכורות בפרק [על אלו מומין (ל"ז ע"ב)] כמה כדי שינטל מן החי וימות, כסלע. הלכך אם חסרה גולגולת בהמה כסלע טרפה, ואע"פ שלא ניקב קרום של מוח.
<h2>דף מא.</h2>
הרב אלפסי ז"ל פסק כעולא אמר ר' אושעיא דאמר כנגדו בגמל ניכר [חולין ע"ו ע"א], ומסתברא כותיה. ורבינו שלמה ז"ל פסק כמאן דאמר רכובה הנמכרת עם הראש. ולדברי הרב אלפסי אין בכל העצם השני הנקרא אשקנקיל טרפות כי אם בצומת הגידין שנחתכו. והראב"ד פסק גם כן כנגדו בגמל ניכר כדברי הרב אלפסי. ומיהו במקום צומת הגידין אפילו נשבר ויצא לחוץ בלא צומת הגידין טרפה, כיון דבמקום צומת הגידין נשבר. והביא ראייה לדבריו מהא דאמרינן לקמן [הנהו גידין הרכין דאתו לקמיה דרבא אמר רבא] למאי נחוש [לה] חדא דא"ר יוחנן גידין שסופן להקשות נמנין עליהן בפסח [ועוד התורה חסה] על ממונן של ישראל, אמר ליה רב פפא לרבה ריש לקיש ואיסורא דאורייתא ואת אמרת מאי נחוש לה. והכא ודאי בעצם שני הנקרא אשקנקיל מיירי, דאילו בעצם שלישי המחובר בו הנקרא אושמאולד לית ביה גידין, אלא ודאי בעצם שני מיירי. ואי בשנחתכו צומת הגידין מאי אהני לן גידין הרכין, אלא ודאי בשלא נחתכו צומת הגידין, ואפילו הכי קרי ליה איסורא דאורייתא. ולא מצית אמרת דמשום אבר קא אמר, דהא אמרינן [ע"ד ע"א] אין בהן אלא מצות פרוש, ואפילו בשנשבר העצם ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו. אלא לאו ש"מ לענין איסור הבהמה קא אמר, וש"מ דבעצם השני אם נשבר ויצא לחוץ במקום צומת הגידין ואין עור ובשר חופין אסור. ולאו ראייה גמורה היא, דאיכא למימר דרב פפא דאמר ריש לקיש ואיסורא דאורייתא, לית ליה הא דלעיל דאמר אין בהם אלא מצות פרוש, ואפילו (תרי תמיהי) [תימא] אית ליה לאו ראייה הוא, דדילמא התם לא היה עור ובשר חופה את שבירת העצם כלל אלא אותן גידין הרכין, ואם אינן כבשר אין האבר מעורה בבהמה כלל. ואיכא איסורא דאורייתא.
<h2>דף מה:</h2>
הרב אלפסי [חולין כ"ז ע"ב מדפיו] פסק כר' יהודה בפרדות [דרבי] יהודה ספוקי מספקא ליה. ולקמן [ע"ב] נמי אמרינן בין לר' אליעזר בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא. הלכך פרד [עם האם] אסור, דדילמא חוששין. וכל מיני פרדות לאו אחת הן אלא אסורות זו עם זו [דדילמא] חוששין לזרע האב, ואינן מותרות אלא אם כן אמותיהן ממין אחד ואביהן [ממין אחד]. אותו ואת בנו נוהג בזכרים לאיסור ולא למלקות. ואולי מה שכתב הרב אלפסי דליתה לדחנניא הכי קא אמר, מאי דקא אמר חנניא דפשיטא ליה דחוששין לזרע האב ליתה, אלא ספוקי מספקא ליה. אלא שהיה לו לרב ז"ל לפרש ולא לסתום.
